כולם מדברים על כושר, וספורט הפך להיות מאוד אופנתי, פופולרי ותקשורתי. כולם עושים אימוני TRX, הדוגמניות של ויקטוריה סיקרט מתאגרפות בזמן הפנוי, וכל רשתות האופנה הוציאו ליין של בגדי כושר. אז חוץ מזה שזה מעולה בעיני להעלאת המודעות, התדמית הזו יוצרת מעין תעתוע אצל הציבור הרחב. התפיסה היא שזה נגיש, קל, וגם אני יכולה להרשם למכון, ולרזות רק מהמחשבה על 15 דקות של תהילת הליכון. אז ריכזתי כמה טעויות נפוצות בתפישה על כושר, כדי קודם כל ליישר את ההדורים, ולתת תמונה פחות צבעונית, אבל בהחלט יותר מועילה. 9 סוגיות תפישה, ויעד אחד משותף: להיות בכושר.
כושר גופני הוא יעד נכסף
אין דרך שמשתמעת לשתי פנים, ואין דרך עדינה להגיד את זה: אין קיצורי דרך, מעולם לא היו, וכנראה שלעולם גם לא יהיו. הדרך הכי קצרה היא להבין את זה, להפנים וליישם. בגדול זה אומר שלא משנה כמה לא בא לכם לזוז, אין לכם ברירה. זה גם אומר שלא משנה כמה בא לכם על הפיצה היום בערב, כנראה שכדי להשיל את הקילוגרמים העודפים תצטרכו להתגבר על היצרים. אף זוג גרביים עם אלוורה, ווסט מרזה, פולסים חשמליים או חגורת כושר לא יעשו בשבילכם את העבודה. אין מיץ קסם או משקה פלאים שיעשה אתכם חטובים. אם אתם לא תזוזו - אתם לא תכנסו לכושר, ויתרה מכך, אתם עלולים להזדקן יותר מהר, להיות חשופים לחולי, עייפות ותנודות במצב הרוח. תנו לפעולות הפשוטות ביותר לשמור עליכם בריאים ומאושרים: תנועה ואוכל בריא.
לשרוף קלוריות הוא לא העיקר
לשרוף קלוריות זו ממש לא המטרה העיקרית, אם כי לבנות רקמת שריר. כאשר בונים רקמת שריר - קצב חילוף החומרים עולה, והגוף יעשה שימוש ביותר אנרגיה (שמקורה בשומן) לאורך היום. השאיפה היא להשתפר מבחינת מרכיבי הכושר השונים: להיות חזקים יותר, גמישים יותר, מהירים יותר, יציבים יותר, וכנגזרת ישירה מכך: להיות בריאים יותר ולהיראות טוב יותר.
היעד הבריא מול יעדים נלווים
׳כמה שיותר רזה׳ הוא לא יעד בריא. ״וואו איך רזית״ הוא לא באמת המחמאה שאת רוצה לקבל, אם כי ״וואו כמה טוב את נראית״. להיות רזה התקשר בדורות קודמים לחולי, מחסור, חיוורות, ועצבות. לעומתם, הדור שלנו נסוב סביב אופנה ואידיאל יופי שמציג גובה, אורך ודקיקות, שזה לפני הכל (שימו לב לחדשות המסעירות) - מבנה גוף, וגנטיקה, שעם כל חוסר הטאקט באמירה הזו, משמש את יצרני הבגדים להיות קולבים שנוח לתלות עליהם כל דבר.
לרצות להיות רזה הוא יעד שלא עומד בפני עצמו, ועל פני דפי ההיסטוריה נפרשים אינספור סיפורים על הפרעות אכילה, התנהגויות לא בריאות שנסובו סביב יעד חסר תוכן שהתבסס על מראה חיצוני בלבד, שדוף, חיוור ולא בריא בעליל. אז נכון שגם בעולם הזה יש מגמה טובה של כושר, תנועה וספורט (אחרי שנים של ביקורת). עכשיו אני רק מחכה שהדוגמניות של ויקטוריה סיקרט יספרו לנו (עם יד על הלב) איך נראה התפריט שלהן. אחד הדברים החשובים הוא להבין שרזה (במידה) הוא יעד נלווה ליעד הבריא, ולמרות ש״בריא״ הרבה יותר קשה להגדרה ולבחינה מ״רזה״, הוא היעד האמיתי לשאוף אליו!
כמה זמן ייקח לי להכנס לכושר? ולהיות 5 קילו פחות?
״כמה זמן ייקח לי להגיע ליעד X?״ זו אחת השאלות הפחות נכונות שאפשר לשאול, והיא נובעת מהגדרת יעדים לא נכונים. זה בערך כמו לשאול ״כמה זמן ייקח לי להיות בן אדם טוב?״
אז ראשית, למאמן שלכם אין תשובה על השאלה הזו. למי יש? כנראה שאם כבר למישהו, אז רק לכם. התשובה תלויה במידת ההשקעה וההתמדה שלכם, במצב ההתחלתי ונקודת הפתיחה, בניסיון עבר, תמיכה סביבתית אם יש (ואם אין) והאם הגנטיקה 
לטובתכם או שתצטרכו לעבוד קצת יותר קשה. קודם כל תענו על השאלות הבאות: מה המטרה שלי בדיוק? כמה אני מוכן/נה להשקיע? כמה אני יכול/ה לנקות את התזונה שלי? לוותר על פיתויים למיניהם? לוותר על הרגלים ישנים? על בילויים לטובת אימונים? ושנית, זכרו שהיעד שהגדרתם הוא נקודת ציון בלבד, בעוד היעד העיקרי הוא התהליך, הלמידה וההנאה מההישגים הקטנים לאורך הדרך. לנהל אורח חיים פעיל, לאכול טוב, נקי, בריא ואיכותי הוא היעד. מרבית התועלת שנפיק תהינה מאלה האחרונים, תועלת שגם תישאר לאורך זמן.
איכות על פני כמות
הן מבחינת האימונים שלכם והן מבחינת התזונה, האיכות עולה על הכמות. מבחינת אימונים - עדיף שתשקיעו את מירב האנרגיה שלכם במעט אימונים מאשר באינסוף אימונים יומיומיים ארוכים. עשו אימונים עצימים, שיאתגרו אתכם. הללו יהיו אפקטיביים יותר מריבוי אימונים בהם אתם נותנים חצי כוח. גם חבל על הזמן שלכם וגם חבל על הציפיות שתפתחו בגלל כל הזמן התשקיעו. כשאני אומרת פחות למה אני מתכוונת? עדיף לעשות 4 אימונים שבועיים קצרים באופן יחסי (עד שעה), בהם תעשו אימון עצים כדוגמת אימון HIIT, כזה שיסחט אתכם כהוגן, על פני 6 אימונים בני שעה וחצי-שעתיים, בהם תעשו חימום 30 דקות על הליכון, תקחו הפסקות ארוכות בין סט לסט ותנהלו ׳אימון חברתי׳.
מבחינת תזונה, לא הכל נע סביב ירידה/עליה במשקל. זה לא שאם תאכלו פחות - תרזו יותר, אלא שככל שתשקיעו במזון איכותי יותר תצטרכו פחות לדאוג למשקל לא רצוי. דגנים מלאים על פני פחמימה פשוטה, הרבה ירקות ופחות סוכר, יותר אפייה ופחות טיגון, בשר איכותי, מזונות ארוגניים, אוכל לא מעובד.
כדי להראות טוב צריך משמעת עצמית
אנחנו חיים בעידן שמחייב אותנו להיות בעלי משמעת עצמית, להשקיע וללמוד על מנת להראות טוב ולחיות בריא. במציאות הנוכחית (בהשוואה לעבר) אנחנו זזים פחות ואוכלים יותר. אם בעבר תנועה היתה חלק בלתי נפרד מיום עבודה, ותזונה היתה פעולה הישרדותית קודם כל, הרי שהיום אוכל הוא הנאה, ותנועה היא פנאי. זה לא קל לקום בבוקר, לחלוף על פני מאפיות מגרות, לצאת לצהריים למסעדות שמגישות דיל משתלם עם 3 מנות, לא להתפתות לפינוקים במשרד, ואחרי כל השעות המתישות בעבודה עוד לצאת לאימון. לא, זה לא קל, וכן זה מחייב אותנו להיות ממושמעים, ולא לתת לשגרה המערבית של העידן שלנו להביס אותנו. כמו שאמרו בדורות הקודמים, העיקר הבריאות? אז העיקר הבריאות, גם אצלנו.
דרוש: כוח מחשבה
אי אפשר להכנס לכושר בכוח המחשבה, כי אם בכוח רצון. אבל אם כבר בכוח מחשבה עסקינן, יש חשיבות עליונה לשמור על ריכוז באימונים, על אופטימיות מחוץ לאימונים ועל כוח רצון לאורך כל הדרך. כוח הרצון יניע אתכם לפעולה, כוח המחשבה ישאיר אתכם חיוביים בנוגע לתהליך וההתקדמות, וריכוז ישפר את התוצאות. להתאמן זה לא לעשות תואר בהנדסה כימית, אבל הוא מצריך את מלוא הריכוז שלכם. נכון שמדובר רק בהנפת משקולת, אבל מחשבתית אם תהיו במקום אחר - כך תראנה התוצאות שלכם. בדומה לקריאת ספר ולפתרון בעיות מתמטיות, תחשבו על הפעולה שאתם עושים, תמקדו את עצמכם, תרגישו את הכאב, המאמץ והקושי.
רוצים להזדקן בכבוד
אחד הדברים הקשים הוא לעשות לאנשים חינוך מחדש. לכל אחד מאיתנו יש הרגלים שהוא נושא איתו שנים, הרגלי אכילה, הרגלים בחופשה, הרגלי בילוי, שיחה, פנאי וכיוצא בזה. אם היום אתם בני 27 והקונוטציה שלכם של ריצה היא של פליקס המורה לספורט מהתיכון, הגיע הזמן שתחליפו את זכרון הנעורים הזה ביעד עתידי אפקטיבי, כי אמנם יש עוד זמן עד מקל ההליכה, אבל הזמן בהחלט לא נע לאחור. ככל שתקדימו לסגל לעצמכם הרגלי תנועה, כך תטיבו עם האני של המחר שלכם. אני יודעת שזו מחשבה מבאסת, אבל היי! המחשבה המבאסת הזו עשויה לחסוך לכם לא רק את מקל ההליכה, אבל גם פציעות, ניתוחים וקשיים אחרים לא עלינו. ועם כל הכבוד לביטוח הלאומי ולביטוח הסיעודי שיש לנו, יש לנו גם עוד דרך, אפקטיבית יותר לשמור על האני העתידי שלנו בריא - והוא להתחיל להתאמן עוד היום!
ואם בחינוך עסקינן, אז הרי שעדיף לחנך את הדור הבא מגיל קטן לערכים ומכך לנורמות (כל אחד על פי אמות מידותיו) כי חינוך מחדש בשלב מתקדם יהיה בעייתי וקשה. החינוך הכי טוב שאפשר לתת הוא להוות דוגמה, דוגמה שתשמש לפני הכל (ואחרי הכל) קודם כל אתכם, גם בזמן הנוכחי וגם בעתיד.
עדיף כלום מכמעט
אחת הסוגיות שאני מתחבטת לגביה היא האפשרות שאנשים נותנים לעצמם להתאמן מדי פעם, לעשות הליכות פה ושם, להגיע למכון אחת לחודש ולהגדיר את אורח החיים שלהם ׳פעיל׳. כשאני נשאלת מה עדיף? אני מתקשה לענות כי יש לנגד עיניי שתי סוגיות: תנועה וכושר. אם אתם רוצים להיות בתנועה, ואתם יוצאים להליכה, או עושים אימון, שאפו. אתם בתנועה. אם תעשו הליכה אחת לשבוע או אחת לחודש, שאפו, אתם חיים בסרט. האם עדיף לעשות הליכה אחת בשבוע מאשר לא לעשות בכלל? כן. אבל מה התרומה שתהיה להליכה הזו? מצב רוח משופר זמנית, שריפה של 100 קלוריות פלוס מינוס והרגשה מתעתעת של ׳עשיתי ספורט מותר לי פיצה׳. מה כן? לצאת להליכה לפחות 3-4 פעמים בשבוע, לשלב תנועה יותר מאתגרת (לרוץ חלק מהזמן?), להוסיף תרגילי חיזוק, להעלות דופק ולהזיע. כן כן, ממש לנטוף זיעה. עכשיו תראו לי איך אתם נוטפים זיעה מהליכה...
אם אתם רוצים להיות בכושר, ועשיתם הערב אימון, ואז נפרדתם מנעלי הספורט עד יום שני הבא, אז עדיף שכבר לא תעשו כלום. מה יצא לכם מזה? שרירים תפוסים והרגשה טובה ליום יומיים? ואז מה? הגוף שלכם צריך המשכיות, עקביות והתמדה מצידכם כדי שבאמת תהיו בכושר. פתחתי בזה את הכתבה וזה אסיים: להיות בכושר הוא תואר נכסף. זה לא עניין של מה בכך. אימון שבועי בודד וחצי מאמץ לא יעשו את העבודה. מה כן? לסגל לעצמכם אורח חיים פעיל (אימונים שבועיים קבועים), חופשות שכוללות תנועה, סדר יום שכולל אימון, פעילות פנאי שמשלבת גם ספורט.
אין קיצורי דרך, צריך לעבוד קשה, לאכול נכון, לא לעשות לעצמנו הנחות, ולדעת לשמור על אופטימיות, חיוביות ומשמעת. איכות כבר אמרתי? אשמח לשמוע תגובות, דעות, מחשבות והתנסות אישית שלכם: fit.oclock.israel@gmail.com.